חסד של אמת
אירועים ופעולות זכרון לעילוי נשמת יקירים
בני אדם הנפרדים מיקיריהם בעת לכתם מן העולם אינם יכולים למצוא באבלם שום כיוון של נחמה בהמשך קיומו של יקירם. כל שנותר להם הוא להתרפק בעצב על העבר המפואר שהלך לו לבלי שוב.
תפיסה זו מוצאת את מקומה רק בשאר העמים, אולם לא כן הדבר אצל העם היהודי. היהודי מוצא גם מוצא נחמה פורתא, שכן ע"פ האמונה היהודית בהגיע זמן פטירתו של האדם מן העולם, אף שנסתם עליו הגולל הגשמי אין זה אקורד הסיום לסיפור חייו של האדם על פני היקום, אלא אדרבא, זהו רגע המציין מעבר מהעולם הזה בו שהה בדמות גוף גשמית, לעולם העליון ממנו הגיע בטרם חיי חיותו בארץ- ושם הוא עולם האמת. עולם רוחני וענוג בו נמדד האדם לפי צדקת מעשיו בעולם הזה ולפיו מקבל שכרו להיות ניזון ומתענג מזיו האלוקים שהוא מקור חיותו ונשמתו של כל בן אנוש.
באמונה זו בלבד כבר מוצא היהודי ניחומים ותקווה שדייקא לאחר המוות מתעצמת, מתגלית ומתגלמת מסכת חייו האמיתית של האדם כאשר נשמתו בלי מלבושים מגבילים, או אז מוצאת היא את מנוחתה האמיתית.
על הבסיס הנ"ל, מוסיפה היהדות לומר שגם לאחר שנות חייו של האדם בעולמנו ניתן להשפיע ולהיטיב איתו מלמטה על ידי פעולות ומעשים טובים שמכוונים לזכותו. וכאשר צאצאיו של הנפטר משתדלים אזי כל דבר טוב שהם פועלים בעולם העשייה נזקף לזכות הנפטר אף בלא שהתכוונו לכך. למעשה, לגבי צאצאיו של הנפטר יש בעניין זה גם ערך מוסף של קיום החובה הערכית והמוסרית והציווי היהודי הקדום והקדוש של כיבוד הורים.
[התלמוד מסביר זאת על פי המושג "בנא כרעא דאבוה" כלומר, שצאצאי האדם נחשבים לחלק המשכי ובלתי נפרד ממנו וממילא כל מעשה טוב שלהם נזקף לזכות הנפטר כביכול הנפטר עצמו עשה את הטוב המדובר.]
בהסתכלות זו, מגדילה היהדות את ראשה במבט אחר, ערכי וייחודי משאר העמים בראותה באדם מציאות רוחנית טהורה ונצחית ולא כסתם גוף מגושם, שהעולם הזה עבורה הוא רק ירידה לצורך עלייה להשיג את תיקון נשמתה. תפיסה זו נותנת גם יחס ומעמד של כבוד למת אשר נשמה שכנה בו, ומחנכת לעשיית חסד של אמת, היינו הכרת טובה וסולידריות ללא תגמול.
על בסיס אמונה זו ומתוך רצונם של הצאצאים לעשות הכל על מנת להיטיב עם יקירם ולהנציחו, תוהה המשפחה פעמים רבות כיצד ובמה יוכלו לעשות את הדבר הנכון עבור יקירם. גם לכך נותנת היהדות תשובה הולמת. על פי המסורת היהודית הדברים הנעלים והמועילים ביותר לטובתו של הנפטר – הם אמירת הקדיש שענינו הוא הצדקת הדין וקבלתו באהבה, טקס הזכרת נשמות במועדים מיוחדים לעם ישראל, עלייה לקבר במעמד עשרה אנשים, נתינת צדקה ולימוד משניות לזכרו וכדו'.
אם חלילה נפטר אצלכם מישהו וברצונכם לפעול לזכרו ולא עולה בידכם לקיים את אחד מפעולות הזיכרון הנ"ל, במרכז נחלת אבות ירתמו לעזרתכם ככל האפשר וידאגו להעמיד יהודים יראי שמיים שיאמרו קדיש לעילוי נשמת יקיריכם או לפעול בצורות אחרות עבור עילוי הנשמה בהתאם לבקשתכם.